הולך, אלי חן - צווטאייבה

הולך, אלי כמו,
עיניים הם למטה.
ואני להשמיט אותם - מדי!
עובר אורח, להפסיק!

קרא - לילה עיוורון
והקלדת זר פרגים -
מה הם קראו לי מרינה
ובן כמה הייתי.

אל תחשוב, כאן - הקבר,
שאני אופיע, lig ...
אני גם אוהבת את עצמה
צחוק, כאשר אתה לא יכול!

והדם זורם אל העור,
מסולסלי התלתלים שלי ...
הייתי גם, עובר אורח!
עובר אורח, להפסיק!

תפוס את עצמך פרוע גבעול
ופירות יער אחריו:
תותי קברות
גדול ומתוק יותר מכפי לא.

אבל לא לעמוד בזעף,
חזה שמוט פרק.
זה קל לחשוב על לי,
קל לשכוח אותי.

כמו קרן להאיר לך!
אתה מכוסה אבק זהב ...
- וזה לא להתבלבל
הקול שלי מתוך האדמה.

דירוג
( טרם התקבלו דירוגים )
שתפו לחברים
אנה אחמטובה
השאר תגובה